הכרעת דין בתיק ת"פ 1229-08

החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה נשוא כתב האישום.

1.         כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 5.9.07, בסמוך לשעה 10:00, ברחוב בעיר בת-ים, אמר הנאשם לה"ה שמעון לייבא ושלמה חפץ (להלן: " שמעון ושלמה" בהתאמה ו: " המתלוננים" ביחד), כי: " עד סוף היום לא תהיו בחיים". הנאשם הוסיף ואמר לשמעון כי: " אני ארביץ לך כמו שהרבצתי לך לפני כמה חודשים" וכן שיהרגו והכל במטרה להפחיד את המתלוננים.

2.         הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי המתלוננים, עובדי עירייה, הגיעו לנתק מים בבית כנסת (להלן: "המקום") וגידפו אותו. בתגובה, אמר הנאשם למתלוננים כי הם לא יעבדו בעירייה עד סוף היום ובכוונה לעשות שימוש בזכותו החוקית ולפנות לעירייה, בטענה כי המתלוננים אינם עובדי ציבור.

3.         מטעם המאשימה העידו המתלוננים ומטעם הנאשם העיד הוא עצמו. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת אופי המלל שהפנה הנאשם למתלוננים, שאם תתקבל גרסת התביעה, יש בו גוון פלילי מובהק ואם תתקבל גרסת הנאשם, אין חולק כי מותר המלל כגרסתו.

פרשת התביעה

1.         המתלוננים העידו כיצד הגיעו למקום כעובדי עירייה על מנת לנתק זרם מים בעקבות אי תשלום חשבון. 

2.         שלמה תאר כי קיבל נתונים והנחיות מכוחם ניגש למקום, צילם את מתקני המים והחל בניתוק צינור המים. לאחר שסיים את עבודתו, הגיעו למקום הנאשם ואנשים נוספים  והחלה מהומה, במהלכה ניסו לקחת מידו בכח את צינור המים וכן הושמעו איומים כלפיו וכלפי שמעון.

באשר לסיפא לכתב האישום, טען שלמה כי לשמעון נאמר כך: " בגלל שלא הצליחו לחסל אותו בפעם הקודמת הפעם יחסלו אותו". שלמה לא זכר אם הנאשם אמר זאת: " בפנים" כדבריו, אך הוא יכל לשער כך משום נוכחות הנאשם במקום.

לשלמה עצמו נאמר כי הוא צריך: " להיזהר טוב טוב מאחורה כי יכול ועד סוף היום לא אשאר בחיים". לשאלה מי אמר זאת, השיב שלמה: " אנשים שהיו שם" והצביע על הנאשם.

שלמה הוסיף כי התקהלו אנשים מסביב במהלך אותו הגדיר: " די מפחיד" וכן כי אינו מכיר את הנאשם ולא ראה אותו מימיו.

שלמה הוסיף כי הנאשם היה במקום בהתאם למראהו והוגשו באמצעותו ת/4 ו- ת/5 - ההוראה לניתוק זרם המים במקום ותמונת צינור המים (ר' פרו' עמ' 4-5; עמ' 6 שו' 3-10).

3.         שמעון הבהיר בחקירתו הראשית כי נשלח לבצע ניתוק מים במקום בהיותו קבלן המבצע עבודות לעיריית בת-ים. העד תיאר כי הבין שהנאשם אחראי על ישיבה בשם "המיישר" הפועלת במקום (ר' ת/4) והוא ושלמה שעבד עימו, הגיעו למקום, שלמה החל בניתוק המים וכדברי העד: " התפתחה מריבה וכל מיני איומים עלינו, איומים שהוא איים עלינו (מצביע על הנאשם)...אמר אתה זוכר שניתקת לי פה רציתי לחסל אותך הרבצתי לך...איים שהוא יחסל אותנו כמו שבעבר עשה לי פעם מעולם לא עשה לי הוא איים בעסק שהיה לו אמר כמו שבעבר הרבצתי לך דברים כאלו. והוא יחסל אותו" (ר' פרו' עמ' 9 שו' 12-23).

פרשת ההגנה

4.         הנאשם הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום וטען כי הגיע למקום לבדו ולא אמר לשלמה דבר בהקשר לרצונו להרביץ לו כפי שהרביץ לו בעבר, שכן מעולם לא ראה אותו.

לגישת הנאשם, גרסת המתלוננים מקורה ב"תיאום" ביניהם וכדבריו: " תיאמו מה שרוצים ביניהם". עוד הפנה הנאשם כי לא משולם חשבון מים מטעם בית כנסת, כך שלא קיימת בעיה בניתוק מים ו: " אין לי מה לאיים עליו סך הכל מה שאמרתי שיחזיר את הצינור חזרה ועד סוף היום לא יעבוד בעירייה התנהגות כזו לא מגיע לו לעבוד בעירייה" (ר' פרו' עמ' 11 שו' 10-15).

דיון והכרעה

5.         לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים ומראיותיהם, ממכלול נסיבות העניין ומאותות האמת שהתגלו במהלך הדיון, נחה דעתי כי המאשימה עמדה בנטל החל עליה והוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו.

6.         קבעתי כי הנאשם פנה למתלוננים באמירות מאיימות כנוסח כתב האישום ולא נתתי אמון בגרסתו, משמע נקט לשון מותרת על פי דין במטרה להביא לפיטורי המתלוננים.